האם ישנו קשר בין שירת אישה למיניותה, כמו שתבע המונח המוכר "קול באישה ערווה?"המונח מתייחס לפסיקה הלכתית האוסרת על שמיעת שירת נשים, כשההסברים הנלווים של הרבנים מתייחסים לקול האשה כאקט מעורר תשוקה מינית.
בתלמוד הבבלי מזהיר רבי יצחק מהסכנה להביט באשה, והמלומד שמואל הוא שתבע את הדין- "קול באשה ערוה, שנאמר 'כי קולך ערב ומראך נאוה'" (מסכת ברכות, כ"ד), והוא בעצם מתייחס כאן לפסוק משיר השירים.

גם במסכת קידושין (ע') ישנה התייחסות לפריצות שבשירה הנשית והגמרא אומרת בשם הרב יוסף "זמרי גברי ועני נשי – פריצותא. זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת". רש"י מפרש כי אם היות והמשיב בשירה מטה אוזנו לשמוע את זה המזמר, אזי אם הנשים הן השרות (ולא העונות)- הרי  שהם נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערווה כדכתב "השמיעני את קולך" ומבעיר את יצרו כאש בנעורת.

"עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר" (שירת דבורה, שופטים ה, י"ב)

המיניות והארוס אינם כוח מיני בלבד כי אם גם כוח החיים והחיוניות הקיים בנו, הפן המעורר, תשוקה ליצירה וחיים. בתרבויות השבטיות של העולם העתיק ועד היום השירה ליוותה את כל שלבי החיים וטקסי המעבר המשמעותיים, מלידה ועד מוות. הקול והשיר אספו את האנרגיה והיו כאלכימיה לריפוי, ליצירת שדה תדר משותף אחיד ולהתמרת הרגשות, ובייחוד הקשים שבהם.
באחד משבטי הזולו אשר באפריקה, לדוגמא, היו הנשים ההרות הקשיבו הקשבה דקה לרוח והיו מלקטות את שיר הנשמה של העובר שבבטנן, למדו אותו טוב טוב כדי שיוכלו לחזור עליו, ושבו עליו משך ההריון. השבט כולו למד את השיר, והוא הושר לאדם בכל שלבי חייו ומותו.
מעט נשים בעולם העברי העתיק מוזכרות כמחוללות טקסים, אך אנו יודעים כי השירה הנשית היתה קיימת, דוגמת דבורה הנביאה ב"שירת דבורה" וכמובן מרים בתוף ובמחולות:

" וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לה'…כִּי גָּאָה גָאֹה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"    (שמות, ט"ו, כ')

מרים ליוותה את שירת הים, אשר שרו משה והעם מיד לאחר חציית ים סוף.
פתיחת שפתותיו של ים סוף לשני הצדדים, ומעבר עם ישראל מבין השפתות היה כאקט סימבולי של לידת העם מחדש (ביציאתו מעבדות לחירות).

הקשר בין שירה לחיים מתקיים איסור שנקבע בזמן חורבן בית שני מצביע על הקשר בין שירה ובין חיים; במשנה פסקו- "משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשתאות שנאמר 'בשיר לא ישתו יין'"."הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" 
(שיר השירים ב', י"ד)
שיר השירים כולו תשוקה וארוס, והוא מסמן את גילוי המראה של האישה והשמעת קולה כמעוררי תשוקה. האנטומיה הנשית מגלה פרטים מעניינים אשר מראים כי כנראה הרבנים צדקו, ושהתנ"ך- ידע מה הוא מדבר…
ישנה הקבלה בין אזור הלוע ומיתרי הקול לבין איזור הרבייה הנשית: מפרק האגן הוא מפרק סינוביאלי (סיבובי), אשר המקביל היחידי לו בגוף הוא מפרק הלסת (שניהם יוצרים דמוי אגן מים..).
שני האזורים- הפה, והשער אל האישה מכונים שפתיים, והחצוצרות במערכת הרבייה הנשית נוצרו מאותה ריקמה עוברית של מיתרי הקול!
גם במעשה אהבה הקול שלנו הוא שותף פעיל. שני המקומות בתקשורת זה עם זה ומהדהדים אחד לשני; אם, לדוגמא, שכבנו עם שותף שאינו מתאים לנו, עשויה להופיע צרידות או כאב גרון  ביום למחרת (צרידות לכן ברפלקסולוגיה, לדוגמא, כאשר אישה מגיעה עם רגישות באחד המקומות, תמיד נעבוד גם על הצד המשלים).

עבודה עם נשימה וכיווץ השרירים הטבעתיים שבתחתית הגוף משפיעה משמעותית על הפקת הקול- הגוון, העוצמה והמשך.
העבודה בחיבור בין שני המקומות מחברת אותנו לבטן ולאינסטינקט, פצעים ישנים וחדשים עולים בכדי להתנקות ואנו משיבות עוצמה פנימה.אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח (תהלים, נ"א, י"ז)

בין אם שומרות הלכה אנו ובין אם לא, אנו פוגשות בחיינו באיסורים חיצוניים או פנימיים לבטא את עצמנו, להרגיש בחופש ו-לשיר. רבות שמעתי אימרות כמו 'אני לא יודעת לשיר', 'אין לי קול', 'עדיף שאני לא אשיר- אני זייפנית', 'אני מתביישת', זה מביך', 'זה מפריע'  ….
רבות הנשים אשר מרגישות כי שירתן היא מקום חשוף ועדין, פגיע וכמו עומדת עירומה היא, דווקא בגלל שהשירה מחוברת לנימי נשמתן הדקים. עשויה להופיע תחושת סכנה, שאם השירה לא תתקבל, או תיתקל באטימות או ביקורת- הפגיעה תהיה חזקה. רבות מאיתנו פגשו בדמות אב דומיננטית והמקום של ביטוי חופשי נחסם אט אט בשל פחד מתגובה חריפה וכעסנית. וכל אשה וסיפורה… אך אנו זקוקות לשירה בחיינו. השירה היא חיבור לחיים, היא מבטאת מכאובים ושמחות, היא משנה מיד אוירה ומשפיעה על הלך רגשותינו, מנקה, ממוססת חסימות, מפוררת. לא סתם נאמר שקול התרועה הוא שהפיל את חומות יריחו (היום אפילו אבנים בכליות מפוררים ללא ניתוח ע"י רטטים קוליים!). כך הקול הוא גם תדר המשמש לריפוי, מידע אשר שבים היום להשתמש בו, ויש בו הכ/קול- אם כידע, ואם כשירה אינטואיטיבית ממעמקי מעמקים.
בשירה מחוברת לא צריך ידע, אלא רק לשחרר. נכון, תמיד אפשר "ללטש" את יכולת שירתנו  באופן מקצועי, אך כשאנו מתחברות לתשוקת החיים הפנימית, ומאפשרות לעצמנו לשחרר, עונג חדש וחיות ממלאים אותנו מבפנים, חומות הלב נופלות ….

דן ענג—-> גן עדן
מתי הפעם האחרונה ששרת? או נתת לשיר לצאת בחופש כמו שהוא רוצה?
אנו מוזמנות להרפות מתודעה ישנה ומגבילה, להמיר קול באישה ערווה בקול באישה אהבה.
זה הזמן לשים דינים בצד ולאפשר לעצמנו עונג ואני מזמינה אותך לשיר עכשיו, כן,
כך "בלי סיבה", ממש ברגע זה!
מי ייתן ונבטא בחופש את מי שאנו, בחיות ובשמחה!

שירי גורפינקל
זמרת, מרפאה בקול ותדרים, מנחת תהליכי שחרור הקול
בעבודה אישית ובסדנאות : קולות מהאדמ-ה, קול באשה אהבה
תואר שני באומנות התיאטרון בחקר הפולחן כמחולל שינוי בקהילה
מנחה קולית ויוצרת מוסיקלית במופע הטקסי של "שירת הכוהנות" שעלה בסוזן דלל.
מופיעה ומנחה מעגלי שירה מקודשת ברחבי הארץ.
לעוד פרטים על הסדנה של שירי "קול באשה אהבה" שמתחילה באוקטובר