(באהבה ותודה לחגית בן שחר)

אחד המסרים הראשונים שקיבלתי כאשר התחלתי לעבוד עם נשים הוא כי כולנו מלכות. לאחר קבלת המסר הזה, ישבתי במדיטציה וחוויתי את משמעות המסר הזה. עלתה לי תמונה של חדר מלא בנשים הלבושות כמלכות, והנה אני, מלכה, נכנסת לחדר, כולן משתחוות אלי, אני מחזירה קידה ומצטרפת לאוסף הנשים- מלכות הללו כדי לקבל את פני המלכה הנכנסת הבאה. כולנו השתחווינו אליה, כולנו חווינו את מקומה, כולנו היינו מלכות. כולנו היינו שוות זו לזו וכולנו היינו חלק ממהות נשית מלכותית.
מלכות היא תחושה. מלכות היא משהו פנימי שאנו יכולות להרגיש אותו בכל רגע ורגע אם נרצה בכך. איננו זקוקות לבגדי פאר, או לממון רב, לאנשים שישתחוו לנו או לנתינים מכל סוג שהוא כדי שנרגיש מלכות. כל שאנו זקוקות לה היא החלטה כי כך אנו מרגישות.
מלכות היא אור. כאשר אנו מרגישות מלכות, אנו מפיצות אור. כאשר אנו מרגישות מלכות אנו מנהלות באופן שונה את חיינו.
בהמשך להרצאתה של חגית בן שחר "מלכה או שפחה" אתייחס במסר זה לשני קצוות אלו.
היכן אני מציבה את עצמי כרגע? האם אני מרשה לעצמי להרגיש כמלכה? האם אני יושבת על כסא בנוחיות, עם כוס תה מפנקת ביד, כשנר דולק לידי או מוסיקה נעימה מתנגנת באזני? האם בשקט ובמרחב שאני יוצרת לעצמי אני חשה  כמלכה? או שהמרחב אותו אני לוקחת לעצמי הוא צפוף ולא נוח במיוחד, אין לי כח לפרגן לעצמי כוס תה, וודאי שלא חשבתי להדליק נר, סתם כדי שיהיה לי נעים? האם אני מרשה לעצמי לנשום אויר מלוא ראותי? האם מגיעים לי כמה רגעי שקט עבור עצמי?
התבונני בעצמך ובסביבתך ברגע זה. אין זה משנה אם בגדי הילדים מפוזרים לכל עבר, או שהכלים בכיור מחכים לשטיפה, הכביסה עדיין לא מקופלת ויש עוד עבודה לעשות. ברגע זה בחרת לשבת ולקרוא את המסר הזה, האם את עושה זאת כמלכה? בנינוחות, ללא רגשי אשם על כל מה שיש עוד לעשות, בתשומת לב מירבית למה שאת עושה כרגע? האם את מפרגנת לעצמך ברגע זה את היותך מלכה או שהנך חשה כשפחה שעליה מוטלות מטלות כה רבות, ואת רק "גונבת" מספר דקות לעצמך לפני שתמשיכי במרוץ?

המלכה תבחר לראות את מגוון האפשרויות בכל מצב. השפחה לא תראה מעבר לערמות הכביסה ומטלות הבית והעבודה.
המלכה תנשום מלוא ריאותיה כאשר השפחה תכניס מעט אויר לקירבה, כי לא מגיע לה.
המלכה תבחר לסדר את המרחב שלה בהתייחסות למה שהיא אוהבת, השפחה תתישב היכן שיש מקום.
המלכה תעשה כל דבר מתוך הבנה כי זו בחירה שלה, השפחה תרגיש קורבן של המציאות והחיים.
המלכה תדאג לעצמה כדי שתוכל להזין גם אחרים, השפחה תדאג לאחרים ותצפה שיום אחד הם גם ידאגו לה.
המלכה יודעת כי היקום מלא בטוב הממתין לה ומתגלה בכל פעם כשהיא מוכנה להכילו, השפחה מקווה שיום אחד משהו ישתפר.
המלכה יוזמת שינויים בסביבתה כאשר היא חשה כי מערכת יחסים או הסביבה הפיזית אינה מתאימה לה, השפחה תמשיך עם הקיים ותאגור כעסים על כך כי כלום לא משתנה.
המלכה מרשה לעצמה לכעוס ולהתפרץ ולבטא את רגשותיה כמות שהם, השפחה תפנים אותם ותעדיף לא לעורר מהומות, אולם בתוכה היא תאגור את הכעסים והתחושות הקשות ותבכה על מר גורלה.

המלכה תדבר על רגשותיה ותחלק אותם עם אחרים, השפחה תצטנע ולא תרצה להטריד אף אחד בבעיותיה.
המלכה תתפטר מעבודתה אם זו לא תענה על צרכיה ותמצא אחרת שבה היא תרגיש כי היא מכבדת את עצמה, כשהיא מרוויחה את הסכום הראוי לה, נהנית ומגשימה עצמה. השפחה תמשיך בעיסוקה גם אם היא מאסה בו מתוך החשש שמא לא תמצא עבודה טובה יותר.
המלכה מרצה ראשית את עצמה, השפחה מתחילה בריצוי אחרים.
מלכה תפעל מתוך אמונה כי "הטוב" בעבורה מקדם את "הטוב" של הסובבים אותה, השפחה תאמץ את המשפט "לא נעים לי" כדי לא לשנות דבר בחייה.
מלכה אמיתית היא זו הרואה את כולן מסביבה כמלכות, כולן שוות, לכולן מגיע, לכולן יש מקום, לכולן יש חלק בשפע וכולן ראויות. שפחה תראה רק בודדות הראויות למלכות ולעולם לא תראה עצמה ביניהן.

מלכה היא מלכה היא מלכה. את מלכה את מלכה את מלכה.

יש תחומים בחיים בהם אנו נותנות לעצמנו להיות מלכות ותחומים אחרים בהם אנו עדיין שפחות. ישנם אנשים שלידם קל לנו יותר להיות מלכה ואחרים שמשקפים את השפחה שבנו. ישנם ימים בהם נרגיש יותר כמלכה ובאחרים כשפחה.
אני חווה את תחושת המלכות כתהליך של היזכרות בתדר הזה, בתחושה, בהתייחסות לעצמי כמלכה. זה לא מובן מאליו להיות מלכה בחיינו. בדרך-כלל דואגים לחנך אותנו, להזכיר לנו, לשפוט אותנו ולמקם אותנו בעמדת השפחה. דווקא המלכות היא הפן הקשה יותר לעיכול אצלנו ואצל הסובבים אותנו.  בחירה במלכות מחייבת וויתור על פחדים, על יהירות, על שליטה, על ביישנות ובושה, על תחושת הקורבנות ועל עצלנות. כאשר אנו מוותרות על תכונות אלו, אנו משקפות לסובבים אותנו כי זה אפשרי לבחור במלכות. כך נעורר את מלכותם שלהם בתוכם.

האלה בראה את כולנו כמלכות. לכולנו האפשרות והזכות לחוש כך ולהפוך למלכה עכשיו.

הגיעה עת המלכות. הגיעה העת לקחת את הכתר ולהניחו מחדש על ראשינו. הגיעה העת לעטות על עצמנו את המלכות אשר איבדנו לפני זמן כה רב, את הגלימה, את הכתר ואת השרביט. כאשר נהפוך  למלכות הרי שבני הזוג שלנו יוכלו להיות למלכים, ילדינו יהיו נסיכים ונסיכות, והנה, אנו יוצרות לנו ארמון בביתנו.

ואילו אנחנו שכחנו להסתכל במראה ולראות את המלכה. יצרנו מציאות בה אנו עייפות מכדי להתבונן בעצמנו, מרגישות לא יפות מספיק כדי להנות ממראינו, מרגישות מוזנחות מכדי לאהוב את הגוף שלנו, לעיתים מרגישות חסרות יכולת מכדי לפרגן לעצמנו החלטה לטובת הנשמה שלנו, עסוקות מכדי להעניק לעצמנו.
בכל רגע ורגע אנו יכולות לבחור במלכות מחדש. בהתחלה זה יהיה אולי מוזר. יכול להיות שנתקל בהתנגדות מהסביבה שלא תקבל את מלכותנו, יכול להיות שאנחנו בעצמנו לא נרגיש נוח בבגדי המלכה. אבל אם נתמיד, יחזור הזכרון של מהותנו המלכותית ונוכל לחזור ולהרגיש אותה בחיינו.
המלכות עליה מדובר אינה מלכות של שליטה או שררה. זוהי  מלכות של תודעת האלה, מלכות של נועם, רכות, הזנה, טיפוח הגוף והנפש. מדובר בתחושת המלכות הפנימית. תחושת גאווה והוד והדר פנימיים. תחושה שבראש ובראשונה אני מכבדת את עצמי, אני מלכה בעבור עצמי. ומתוך מלכות זו אני בוחרת לנהל את יחסי עם בן זוגי, עם ילדי ועם הסביבה.

זו אינה מלכות של היררכיה, אלא מלכות שוויונית בה אני כמלכה רואה את כל המלכות מסביבי. כשאני מזהה אישה שאינה מרגישה כמלכה, אני מבינה כי מלכותי שלי תזכיר לה את שלה, כי הרי כולנו משמשות כמראות זו לזו ויכולות לשקף מלכות אחת לשנייה.
אם נקשיב לקול האלה שבתוכנו נמצא כי לא אחרת היא רוצה, אלא להרגיש מלכות זו.

תהליך החזרה למלכות שבתוכנו הינו חלק חשוב בתהליך הריפוי הנשי. אישה המרגישה כמלכה לא תגיע למצב בו היא מוכה, מנוצלת, קורבן של נסיבות ושל אלימות פיזית או מילולית. לכן מוטלת עלינו האחריות לבחור ולבטא את המלכות שבנו לא רק בעבור עצמנו אלא גם כדי לעזור לרפא אחרות ואחרים אשר שכחו את מלכותם.

השינוי הנדרש הוא שינוי מתודעת שפחה לתודעת מלכה, לתדר המלכות, תדר האור.
זכרו כי המלכה בוחרת. השפחה היא קורבן.

היו ברוכות,
היו מלכות.

באהבה,
אילני
elanielan@gmail.com