פקחו עיניים ומקדו את תשומת הלב, יקירות, האם אתן נמצאות כאן ועכשיו? האם אתן נוכחות במאת האחוזים במה שאתן עושות כרגע? במה שאתן חוות כרגע?
תכונות שונות, פעולות שונות וריפויים שונים בהם אנו מתעסקות במסרים אלו אפשריים כאשר אנחנו נמצאות בהווה, כאן ועכשיו.
אנחנו הרי מתורגלות לכך כל כך מתוקף אמהותנו, אולם עדיין קיימות הפרעות רבות שגורמות לנו לצאת מהנוכחות בהווה.
כל תהליך ריפוי, אם ריפוי של יחסים הוא, ריפוי פיזי, רגשי או נפשי מתחיל בהמצאות כאן ועכשיו.

איך זה מתקשר אלינו הנשים? איך אנחנו יכולות להשתמש ביכולות הנשיות שלנו כדי להעצים את ההוויה – כדי לחוות את הרגע הזה?
חושים חדים ניתנו לנו הנשים, כדי להגן על צאצאינו. ניתן להחיל יכולת זו כמו גם את יכולת הבריאה הקיימת פיזית ברחם שלנו, על תחומים נוספים בחיינו. החושים החדים מתפקדים במלוא הפוטנציאל שלהם כאשר אנחנו נמצאות כאן ועכשיו. דמיינו לביאה השומרת על גוריה. כל חושיה ערים ומכוונים לכל רחש. הן יודעות מתי לתרגם קולות למצב מסוכן ומתי הן יכולות להמשיך ברביצתן אולם היכולת להבחין בין המצבים טמונה בהקשבה שלהן לכאן ועכשיו.

החיבור המהותי שיש לנו לאמא אדמה פיתח אינסטינקטים של הקשבה ועירנות אשר החיים המודרניים הקהו. היכולת עדיין קיימת בתוכנו והכשרון טמון בגופנו. הבה נשיב אותם לחיינו. האינסטינקטים החיתיים הקיימים בנו מצפים לשוב ולהתעורר למרות קצב החיים המודרני ולמרות הריחוק שנוצר ביננו לבין האדמה. אמא אדמה קוראת לנו, בנותיה, לשוב הביתה אל חיקה המזין והמפרה. אמא אדמה היא התגלמות ההווה, כאן ועכשיו. כל מי שחוותה שהות ממושכת בטבע יודעת כי במהלך השהות והמעבר מהחיים הרגילים לטבע, עוזבות אותנו המחשבות לטובת רגיעה שנובעת מההתמקדות שלנו בכאן ועכשיו.

בואו נסתכל על מה שקורה לנו כאשר איננו נמצאות כאן ועכשיו.
בראש וראשונה המחשבות מתפזרות לכל עבר. תיבת המחשבות נפתחת ונותרת ללא הגנה וללא יכולת סינון. מחשבות שונות כמו פחד, חוסר ודאות, דאגה, שפוטיות, ביקורת על עצמנו, על בן הזוג או הילדים ועל הסובבים אותנו יוצאות מן התיבה ונכנסות אליה באופן חופשי. תכנונים שונים מולידים ציפיות ואכזבות ומופיעות גם מחשבות קיצוניות על חולי ומוות.
נכון, תאמרו, כי עוברות במוחנו גם מחשבות אותן ניתן להגדיר כחיוביות כמו חלומות שמתגשמים, מחשבה על אהוב החוזר הביתה בקרוב, סיפוק מהילדים או מעבודה מוצלחת ומחשבות על השפע.
אולם, הבה נתבונן בעובדה כי גם כאשר אנו חושבות מחשבות הנחשבות כחיוביות, הרי במהרה יבואו וייכנסו לתיבת המחשבות שלנו גם מחשבות שנחשבות כשליליות.
כאשר אנו חושבות מחשבות של אהבה, מהר מאד ייכנסו מחשבות של פחד פן יקרה משהו לאהוב; כאשר אנו חושבות שפע, נמצא כי מהר מאד ייכנסו לראשנו מחשבות כי השפע הוא מוגבל והוא עתיד להסתיים. כאשר תיבת המחשבות פתוחה קשה מאד לשלוט בזרם המחשבות היוצא והנכנס.

אם כן, מה הוא הפתרון האפשרי לבליל המחשבות האלו? כיצד ניתן להגיע למצב בו נשקיט את מירוץ המחשבות ונוכל לחוות את החיים במלואם?
בואו נתבונן בהצעה הפשוטה הבאה: "להוות."
"להוות"- פירושו להיות בהקשבה ללב ולרגשות המדברים את שפת ההווה, כאן ועכשיו.
הזכרונות שלנו הם אלה שיוצרים את מחשבות העתיד והעבר, החוויה עצמה נמצאת בהוויה. לכן כפשוטו –
רוצות ריפוי? הוו.
רוצות יחסים בריאים עם בן הזוג? הוו.
רוצות יחסים מטעינים עם הילדים? הוו.
רוצות להגשים? רוצות ליצור? רוצות לברוא? הוו.
"להוות"- אין פירושו שבכל רגע ורגע אנו מרגישות רק את אותן רגשות שאנו מכנות חיוביים. "להוות"- פירושו לקבל את התחושות ואת הרגשות ואת דיבור הלב שעולים וצפים כל רגע ורגע ולחיות אותם במלואם.
יהא זה כעס, תהא זו שמחה, יהא זה עצב, תהא זו אהבה – היו שם וחוו את הרגש במלואו. הוו אותו ללא השיפוט (מחשבה), ללא הפחד (מחשבה), ללא ציפייה (מחשבה) וללא ביקורת (מחשבה.(
היכולת להוות תעניק לנו את היכולת להתבונן בתחושות שעולות, לחוות אותן במלואן ולהמשיך לרגע הבא ללא ציפיות ובקבלה מלאה של התכנים שיגיעו עמו.
תדר הריפוי נמצא כאן ועכשיו, נשים יקרות. הוא אינו נמצא בעבר ואינו נמצא בעתיד. הכל מתכנס לרגע המקודש שמתקיים כאן עכשיו.

דבר זה כה פשוט עד כי קשה להאמין כי הוא יכול להיות פתרון. אנחנו מחפשות את התשובה לריפוי מחוץ לנו כאשר תחילתו היא כה פשוטה. תחילתו טמונה ביכולתנו להוות.
איזה זכרון הקיים בגופנו יכול להחזיר אותנו לחוויה הזו של ההוויה בצורה המשמעותית ביותר.
היזכרו בזמן בו כרעתן ללדת ובראתן חיים חדשים. היכן הייתן? האם ילדכן יכול היה להיוולד מתוך מחשבות העתיד או זכרונות העבר? האם תינוקכן וגופכן היו פועלים יחדיו אם לא הייתן הוות.
וכאשר לא הוויתן במהלך הלידה, כאשר הייתן במחשבות הפחד, הרי סבלתן כאבים קשים פי כמה מהכאבים האמיתיים, סגרתן את חלציכן ומנעתן מהלידה להתקדם.
כאשר הוויתן – אהבתן.
כאשר הוויתן – ילדתן.
כאשר הוויתן – יכולתן להיות שם במלא עוצמתכן, לשאת את הכאבים ולפתוח את חלציכן לראש התינוק.
כאשר הוויתן – חייתן והענקתן חיים.

הוו את הרגע, נשים יקרות ובעלות עוצמה. הוו את שטיפת הכלים, את עבודות הבית; הוו את הפגישה העיסקית, הוו את עבודתכן; הוו את ההצלחה ואת מה שנראה ככשלון; הוו את הכעס הגואה על ילדכן, את חוסר ההבנה עם בן זוגכן, את הריחוק מהוריכן, הוו את הסליחה והרגש, הוו את את היצירה שלכן במלואה, הוו את האבדן עד תום, הוו את השמחה והאהבה שבליבכן, הוו את החושניות ואת המיניות שלכן. התענגו על הוויתכן כל רגע ורגע.
הוו את הרגע המקודש אשר חי ברגע זה ממש, כאן ועכשיו. תוכנו הוא אשר צריך להיות, ונכונותנו להוות אותו מגשימה את מטרתו, מגשימה את הוויתו ומעבירה אותנו לרגע הבא ללא ספיחים של מחשבות.
כך אנו יכולות להוליד את החיים בזרימה מתוך הכאן והעכשיו.

היו ברוכות,
אהבה גדולה לי אליכן,
אילני
elanielan@gmail.com