להרגיש את החיים שפועמים בי
אחינעם בן גיגי

הלכות טהרת המשפחה הן הלכות כה משמעותיות בחיים הזוגיים שלנו. הן לכאורה טכניות – מה לעשות, מה לא לעשות ומתי, אך הן נוגעות במרקמים היותר עדינים של פנימיותינו. בכוחן להסעיר אותנו, לשמח אותנו, לעורר את הציפיה והתשוקה שלנו או לאכזב אותנו, הן נוגעות בנו עמוק, סודי, אינטימי. ההשלכות וההיבטים הרגשיים והזוגיים של ההלכות הללו הן כה רבות ועמוקות – עד שלעיתים הופכות להיות עבורנו כבדות מנשוא.

במאמר זה אני מבקשת להרחיב את ההבנה שלנו לגבי מה מקומן של הלכות אלו בחיינו כנשים, בזוגיות שלנו ובבתינו ומדוע הם מגיעות אלינו כ"כ עמוק אל האזורים הכי אינטימים סודיים וצנועים בחיים שלנו, ההבנה בכוחה גם לפתוח את הלב לקבל את ההלכות האלו, לקבל מההלכות הללו, ולא רק לקיים אותן.
הלכות נידה פונות אל איבר מופלא בגופינו, אל הרחם. התורה וההלכה נותנת משמעות רבה והתייחסות רבה לרחם ולמחזוריות החודשית שמתרחשת ומתרגשת בו כל חודש, אין עוד איבר בגוף שזכה לכל כך הרבה תשומת לב מההלכה. לפני שאנו מקבלות מחזור – יש לנו הלכות פרישה סמוך לווסת, כשאנו רואות דם, יש לנו את כל הלכות מראות דמים, לאחר מכן – איך אנו מתנהגים כזוג בתקופת טומאה, בסיום המחזור יש לנו את הפסק טהרה, שמעביר אותנו לשבעה נקיים – ימים של התהוות הרחם לקראת הביוץ. בסיום השבעה נקיים אנו מגיעות את הטבילה, שברוב המקרים יוצאת סביב הביוץ. כלומר ההלכות מלוות מאוד מקרוב את ההתרחשות הפנימית ברחם שלנו, כל תפנית ותפנית בהתרחשות הזו מקבלת הד מההלכה.
השאלה היא, מדוע? מדוע הרחם מכל האיברים קיבלה את תשומת הלב המיוחדת הזו?

אם נתבונן מקרוב על פעילות הרחם, נשים לב שהיא מתמלאת ומתרוקנת, מתמלאת ומתרוקנת במחזוריות חודשית, בערך כמחצית החודש היא בתנועת התמלאות, וכמחצית החודש בתנועת התרוקנות. גם הריון ולידה שהם שיא פעילות הרחם, מספרים את התנועה הזו של התמלאות הולכת וגדלה, ואז התרוקנות עוצמתית – לידה של חיים. התנועה הזו – התמלאות והתרוקנות – היא תנועת החיים, שבאה לידי ביטוי גם בטבע, בגאות ושפל, בעונות השנה, בתנועת הלבנה במשך החודש, התנועה הזו מספרת חיים, חידוש חיים.
גם מערכת הנשימה עובדת בצורה הזו, אנו שואפות ונושפות, שואפות ונושפות, מתמלאות ומתרוקנות מתמלאות ומתרוקנות – ושוב, כך גם הרחם, כל חודש מתמלאת בדם ומתרוקנת מדם, נפתחת לקבל דם, ומתכווצת להוציא ולבטא אותו החוצה. בעצם הרחם היא אבר נושם, איבר נשימה, הרחם היא איבר פועם.

הרחם שלנו פועמת כל חודש, נושמת במחזוריות איטית ועמוקה, נושמת דם, נושמת חיים. אם מערכת הנשימה שלנו מקיימת אותנו כאנשים פרטיים, הרחם היא מערכת נשימה רחבה יותר שמקיימת את החיים, החיים בכלל, מדהים לחשוב שכל מי נמצא כאן על פני האדמה, הגיע לפה דרך רחם כלשהיא. הרחם היא היא סוג של צינור, מעבר, דרכו מגיעים חיים חדשים לעולם, היא נפתחת לקבל את החיים הללו, ומתכווצת להוציא אותם לרוקן אותם. אפשר לדמות אותה לאיזה מפוח גדול שמתכווץ ונפתח מתכווץ ונפתח, ודרכו מפיח הקב"ה חיים חדשים בעולם. נקרא לתכונה הרוחנית של הרחם חידוש חיים.
התהליך שבו באה לידי ביטוי התכונה הזו באופן הכי חזק, זה הריון ולידה. שם באופן מוחשי ביותר, אפשר לראות את הרחם כמפוח שמפיח חיים חדשים באמת בעולם. אך גם המחזור החודשי, ניתן לראות בו תהליך שמספר ומממש באופן חלקי את התכונה הזו של הרחם. המחזור איננו אבל, איננו אבדן, איננו אכזבה של הגוף מכך שאין הריון, אלא הוא ביטוי חלקי לתכונה המיוחדת של הרחם. כל חודש אישה מקבלת חיים חדשים לתוכה, כל חודש היא מבטאת, מוציאה ומוסרת את החיים הללו אל החיים. החיים הללו יכולים להיות הבנות חדשות, יצירת אומנות, כוחות נתינה, הרגשות, התפתחות אישית בכל מיני מימדים ומישורים. החיים כאן בעולם מתחדשים כל הזמן, והמנוע של ההתרחשות הזו זה הרחמים שלנו הנשים.

מדהים לחשוב על כך באופן הזה, יש לנו הנשים מחולל חיים עצמתי ביותר בתוך הגוף שלנו ובתוך ההוויה שלנו, הוא מחולל בנו גלים גלים של חיים, ואנו נושאות אותו כמעט בלי להבחין בקיומו, מרגישות אותו, בלי לקרוא לו בשם – לזהות אותו. אנחנו פשוט מפרשות את זה בפשטנות וקוראות לזה הורמונים. ההורמונים – כמובן משפיעים, אך הם עצמם ביטוי או גילוי של התרחשות רוחנית זכה יותר מופשטת יותר שמתרחשת בתוכנו – חידוש חיים. החיים המתחדשים מתגלים אלינו בשפה מאוד מוכרת, בשפה פשוטה, אנו פוגשות את החיים מתחדשים דרך מצבי הרוח שלנו, דרך הרגשות שלנו, דרך ההבנות המשתנות שלנו, דרך שינויים והתפתחות של מערכות היחסים שלנו, דרך השקט שלפני הסערה, וגם השקט שאחרי הסערה וגם דרך הסערה. זה נראה אולי לנו פשוט, יומיומי, אך הפעילות הפנימית הזו, העשירה והססגונית הזו- מקורה ושורשיה בתנועת חידוש החיים בעולם. ברחם שלנו.

הזכות והחובה לשאת את מחולל החיים הזה בתוכנו שייכת לכל נשות העולם, ואפילו לחלק מהנקבות של היונקים. אך אנו יכולות לחיות חיים שלמים, בריחוק מפעימת החיים הפנימית הזו, אפשר לראות ברחם, במחזור, משהו מעיק, אולי מגעיל. אפשר "לגמור עם הסיפור עם אדוויל וטמפון", אבל התורה לא רוצה כך.
לנשים יהודיות נשואות יש פרוטקציה (:, יש להם מסלול מהיר להרגיש לחוות ולקבל מהחיים שמוזרמים דרכן, והמסלול המהיר הזה אלו הלכות נידה.
הלכות נידה נתנו לאישה הנשואה, על מנת להתקרב ולהיפתח אל אותו מימד חיים רוחני שנושא הרחם שלה, כל קבוצת הלכות – הלכות פרישה, מראות דמים, הרחקות, שבעה נקיים, בדיקות , טבילה, וכו'. הן כלים שנתנו לאישה בכדי שתוכל להתקרב לחוש להרגיש את החיים, שהיא מקבלת באופן אישי מהקב"ה, ואמורה להעביר אותם הלאה לביתה. נכון, אולי לא ככה למדנו בתיכון, אולי לא כך לימדה אותנו מדריכת הכלות, אך אם נפתח אל ההלכה, נקשיב טוב טוב טוב ברכות ובעדינות, נמצא שזה כך.

יש ללמוד ולפענח את זה בדיוק, בבהירות, לאיזה מימד בדיוק הלכות נידה רוצות להכניס אותנו. להקשיב לכל קבוצת הלכות מקרוב, להקשיב לעצמינו מקרוב – מה קורה לנו כשאנו נפגשות באותה הלכה, ולראות מה מתרחש באינטראקציות הללו. נפתח פה מרחב שיריעה זו צרה מלהכיל, אך בקצרה ניתן לומר שהימים של ההרחקות עם כל מה שכרוך בהם הדם הכתמים, הפסק טהרה, שבעה נקיים, הבדיקות הטבילה מרכזים את האישה, ואת הזוג סביב המערכת המינית. וכמו דורשים מהאישה להכיר את הגוף שלה, להיות קרובה עם האיברים הנשיים שלה, להכיר את אופי המחזור שלה. אם בתור רווקות אנו חיות "ליד" המחזור, או שהמחזור עובר לידנו ואין לו משמעות – בטח שלא חיובית, אז כשאישה מתחתנת, באמצעות שמירת ההלכה, המחזור פתאום הופך להיות חלק מאוד מרכזי בחיים שלה, יש לו משמעות אישית נשית, יש לו משמעות זוגית, רגשית, יש לו משמעות הלכתית וגם משמעות משפחתית.

הלכות נידה מזמינות אותנו הנשים להיות קרובות מאוד אל עצמינו, אל קול הדוד הדופק בנו, אל פעימת החיים בתוכנו. מזמינה אותנו לקשור קשר עם מהותנו הנשית, להקשיב לגוף שלנו ולהתרחשות המופלאה ברחם, להקשיב לרצונות הרגשיים שלנו, לתנועות ולגלים הרגשיים שלנו, לאינטימיות שאנו רוצות. באמצעות הלכות טהרת המשפחה מעצבת התורה את הבית היהודי, כך שהרחם היא מרכז הבית, היא הציר סביבו סובבת האישה, סביבו סובבת הזוגיות, וסביבם חגים גם הילדים. כי ענינו של הבית היהודי להיות בית של חיים, בית דרכו מתחדשים חיים בעולם, גם דרך ילדים אך לא רק, וגם להיפך – מקום החיים זה בבית, מקור החיים זה בבית.

אחינעם בן גיגי- נשואה ואם לשלוש בנות מתגוררת בירושלים.
אחינעם הקימה את "אור הלבנה" על מנת להעניק לנשים מרחב ומכלול של דרכים לשוב ולהעמיק
את הקשר עם נשיותן ומיניותן באמצעות הכלים שנותנת ההלכה היהודית. ב"אור הלבנה" נערכים
שיעורי תנועה ומודעות גוף, סדנאות לימוד, ייעוץ מיני ועבודה עם כלות לפני ואחרי נישואין.
www.or-halevana.co.il