בעבר, בתרבויות שחיו את המהות הנשית ואת האלוהות הפנימית, היו המרפאים עובדים את עבודת הריפוי תוך הקשבה וכבוד לכוחות הקיום. הטבע סיפק שלל מקורות לריפוי. צמחים, בעלי חיים, עונות השנה, האדמה עצמה, שינויי מחזוריות של חיים ואמונה כי הסימפטום הפיזי מהווה שיקוף גם של היבטים רוחניים, מנטליים ורגשיים של האדם. כל אלה היו בבסיס עבודת המרפא.
תפיסת המהות הנשית את תהליכי הריפוי אומרת כי הריפוי אינו מנותק מההיבט התהליכי, ההוליסטי של החולה, וכי המחלה באה כדי להאיר לאדם פנים אחרות שבתוכו. מתוך תפיסה זו צמח גם תהליך הריפוי כולו.
חלק מהדיכוי של המהות הנשית והמעבר לחברה המתנהלת על פי הקודים הזכריים הוא דיכוי של הכוחות המרפאים והתבונה הפנימית הנמצאים בכל אישה ואישה ובכל מרפא שהוא.

עולם הרפואה מתנהג היום, במקביל לחברה כולה, באופן היררכי, כאשר בתחתית הסולם נמצאת האישה והידע שבתוכה. אורח חייה והיבטים אישיים אחרים כמו גנטיקה שאינה רק פיזיולוגית זוכים להתיחסות מועטה בלבד.
האמונות המאפיינות את ההסתכלות של רופא/ה או מרפא/ה:

נשים אלו אשר הוצאו אל מחוץ לחוק, נודו ונרצחו, היו הביטוי המשמעותי האחרון שנותר למהות הנשית, להקשבה לאלוהות הפנימית. עם הרצחן והשתלטות האלוהות החיצונית על האוכלוסיה נעלמו כמעט כליל המרפאים והמרפאות. היו כאלו אשר שמרו על הידע ולא ויתרו ובזכותם/ן אנו יכולים היום ללמוד את סודות הריפוי האמיתי. אולם בדנא של הדורות הבאים כבר נצרב כי לא כדאי לבטא את הידע הזה ולא כדאי להשתמש בו. בדנא של האוכולסיה נצרב כי עדיף ללכת אחרי ההדרכה החיצונית – אם זו אלוהות עליונה, שולטת ומנהיגה עונשים וחוקים, ובהמשך – הרפואה החיצונית המשתמשת לעיתים קרובות בהפחדות.
אני מאמינה כי בתוך רופאים ורופאות רבים מסתתר/ת מרפא/ה חבוי/ה אשר פוחד/ת לצאת החוצה שמא יאונה לו/ה הרע מכל. לכן אנו נפגשות בהתנגדות כה רבה אצל רופאים אלו למהות הנשית. היא מזכירה להם ידע החבוי בתוכם אשר בגינו הם נרצחו בעבר.
כיום, המרפא הפך לרופא. הידע הנשמתי וההוליסטי הפך לידע מנטלי ומדעי. הכבוד לגוף האדם, לצרכיו ולידע שבו הפכו לזלזול מוחלט בתבונתנו ובגופנו עד כדי השפלה פומבית. המחקרים, בדרך ניהולם וניתוח תוצאותיהם הם זכריים. הם אינם לוקחים בחשבון מהויות נשיות כמו מחזוריות, הבדלים פיזיולוגיים כמו רמות שומן, ואינם רואים את הקשר לסגנון החיים למימוש של מהות האדם בחיים אלו ולרמת הנשמה על כל היבטיה.

המנטל הזכרי השתלט לחלוטין על כל מקצוע הרפואה. הממסד השלטוני הזכרי אשר מעדיף את השליטה במערכות הבריאות תומך בו. תומכות בו גם מערכות החינוך המבטלות ומתנגדות לביטוי של יצירה אישית ומעדיפות ילדים אשר יתאימו עצמם למסגרת הקיימת. (נכון- השינוי קורה וקיימות מסגרות חינוכיות העובדות מתוך הגישה ההוליסטית, אולם הן עדיין מעטות מידי ואינן נתמכות מספיק בידי מערכת החינוך.) תומכות בו גם חברות תרופות ענקיות השולטות דרך אמצעים כספיים ברופאים.
 מכיוון שרוב המחקרים הרפואיים נעשו על נחקרים גברים ולא נשים, הרי שתוצאות המחקרים מתאימות יותר למבנה הפיזי הזכרי ולא הנקבי. רמות הורמונים שונות, שומן, מבנה העצם ומבנים פיזיולוגים פנימיים נוספים,שונים בין גברים ונשים ולכן השפעת התרופות על כל מין היא שונה. אולם פעמים רבות הממסד הרפואי אינו מתחשב בעובדה זו כלל ועיקר. אנחנו מקבלות את התרופות בצורה גורפת וללא כל התחשבות בשינויים המהותיים ביננו לבין הגברים.

גם מטופלות וגם רופאים נמצאים היום במלכודת. אני מאמינה כי רופאים רבים אשר בחרו במקצוע הרפואה בחיים אלו, היו מרפאים בעברם. אולם הפחד קשה מנשוא, בעיקר לרופאות. הפחד שאם הן יבטאו את הידע הפנימי שלהן, או ינהגו על פי צו ליבן וחכמתן הפנימית, הן ירצחו או ינודו. משום כך יתכן כי ניתקל בקושי גדול יותר דווקא עם רופאות. אני חוזרת ומדגישה כי אני מודעת לכך שקיימים רופאים ורופאות אשר נותנים ביטוי למרפא/ה שבתוכם/ן ועל כך הים יבורכו.
אולם זה לא מספיק.

תהליך השינוי הינו דו כיווני. נדרש שינוי של תפיסה אצל הרופאים ושינוי בתפיסה שלנו את עצמינו.
אנחנו נקראות לעבור:
מחוסר הקשבה לקול הפנימי – להקשבה לו,
מנתינת האחריות לאחרים– ללקיחת אחריות מלאה על עצמינו,
מחוסר אמונה – לאמונה,
מהנחיה חיצונית – להנחיה פנימית.
אני פונה אל אותן נשים יקרות אשר קיים בהן אותו זכרון של ידע קדום, אותה אמונה בהדרכה הפנימית שלהן אשר אינה מקבלת ביטוי מספיק; אני פונה לכל אישה אשר מחפשת את הדרך ללקיחת אחריות על גופה וחייה. אני מבקשת לגעת באותו חלק בתוכנו המבקש לחזור ולהתעורר לחיים, לחזור להוביל את החיים שלנו, אני מבקשת לגעת בקול האישה היודעת, החכמה, המרפאה, הקיים בכל אישה ואישה.

יש להחזיר את הקדושה לתהליכי הריפוי, להחזיר את הענווה של המרפא המכיר כי אינו היחידי הנמצא שם בתהליך הריפוי – נמצאת שם אישה, נמצאים שם אלוהות וידע נסתר. נדרשת חזרה לכיבוד התהליכים הטבעיים של הגוף, להקשבה ולמידה מהמחזוריות של החיים ולהסתכלות כוללת על היבטים פיזיים, רגשיים, מנטליים ורוחניים של האדם.
אולם אם אנו רוצות לזכות ביחס אחר מהחברה, עלינו לשנות את יחסנו כלפי עצמינו. אישה המכבדת את גופה, את מחזוריותה ואת התבונה הפנימית שלה, תהדהד את התחושה הזו לרופא/ה שממולה ותעורר אצלו/ה את הכבוד הזה כלפי עצמו/ה.
ד"ר נורת'רופ: "…אמנם טוב שיהיו לנו רופאים או מטפלים המכירים בקשר נפש/גוף אבל חשוב עוד יותר שאנחנו עצמינו נעריך את העובדה שגופינו והסימפטומים שלהם הם חלק ממורה הדרך. אנחנו יכולות לשחרר את עצמינו מתלות יתר במערכת הרפואית על ידי כך שנבין את הדרכים בהן אמונותינו ודרכי ההתנהגות שלנו מנציחות את חלקי המערכת הזאת, שאינם עוזרים לנו ליצור בריאות. אם אנו עצמנו מתעקשות לחשוב שהמחלות והסימפטומים כמו אנדומטריוזיס, שרירנים ותסמונת קדם וסתית, הם רק "רפואיים" ואינם קשורים לחלקים אחרים של חיינו, אנחנו משתפות פעולה עם השיטה הממכרת בטיפול הרפואי ומנציחות אותה.
מצד שני, כאשר אנו לומדות כיצד להסכית לשפה של גופנו אנחנו מסוגלות לקבל החלטות מודעות יותר הנוגעות לבדיקות הרפואיות ולטכנולוגיה רפואית ויכולות להביא ליחסים מספקים יותר עם אלה שאמונים על הטיפול הרפואי בנו. עלינו להתחיל לבטוח בעצמינו ובניסיוננו ממש כפי שאנו בוטחות בנתוני המעבדה". (ע'41).

כל אחת מאיתנו שתנהג בדרך זו, מקדמת את כולנו לעבר הריפוי האמיתי; כל אחת מאיתנו שדורשת כבוד מרופא הנשים שלה לגופה ולידע ולתבונה שבה, יוצרת מציאות אשר תחייב רופאים ורופאות אחרים לחזור אל המרפא/ה שבהם/ן.
המערכת הרפואית כפי שהיא פועלת היום, בהתייחסותה הזכרית, לא תוכל להמשיך ולהתקיים אם תהינה מספיק נשים שלא יקבלו דרך זו ויביאו שפה אחרת, תדר אחר אל חדרי הרופאים, המרפאות ובתי החולים. כפי שחדרי הלידה הטבעיים בבתי החולים נוצרו מתוך הביקוש של היולדות, כך גם יחסם של הרופאים/ות ישתנה – אם אנחנו נבחר להגיע רק אל אותם רופאים אשר ידברו את שפת המהות הנשית ויפעלו מתוך המרפא/ה שבתוכם/ן.

זהו ללא ספק תהליך. כפי שההדחקה העמוקה קיימת כבר דורות רבים, כך גם תהליך ההיזכרות מחדש ייקח זמן, אולם כל אחת מאיתנו המרגישה את הצורך במערכת רפואית הפועלת על פי קודים של המהות הנשית והמהות המרפאה, נקראת לחולל את השינוי בתוך עצמה ולהדהד אותו במפגשיה עם מערכת זו.
כאשר יתרחש השינוי אצלינו – הנשים, יתרחש השינוי גם אצל אותם מרפאים יקרים. התודעה הקולקטיבית תביא לשינוי מהיר יותר אם רק נתחיל אותו. ולשם כך זה צריך להתחיל בנו – הנשים.

אישה שתתעורר לידע שבה, לא תוכל יותר לעמוד מול רופא המזלזל בה.
אישה שתכבד את גופה, לא תתן עוד יד לזלזול וההשפלה שנשים עוברות בבתי החולים.
אישה שתעז לעמוד על דעתה, ממקום של תבונה וחכמה ולא ממקום של מאבק, תרכך את המרפא שמולה ותתן לו מקום להתבטא.
אישה שזוכרת – מזכירה.

כשניצור את המסה הקריטית – השינוי יתחולל. למעשה, כל אחת מאיתנו היא מרכזו של הדהוד השינוי – כמו האבן שנזרקת לאגם ויוצרת סביבה מעגלים מעגלים של התרחבות. בואו נחשוב על הבנות והנכדות שלנו – על הדורות הנשיים הבאים, שיזכו למערכת רפואית שונה, כזו המכבדת את היותנו נשים, ונפעל מתוך האמונה כי ביכולתנו לחולל את השינוי. ביכולתנו להתחיל אותו. בואו נתעורר לכך כי אנחנו מרכזו של הידע המרפא עבור עצמנו.
באתר אני מייסדת דף עבור מרפאים ומרפאות אשר מכבדים את גופה של האישה ואת תבונתה, כדי שנדע לאן ללכת על מנת לקבל יחס הולם, מכבד ומרפא. אני קוראת לכן ליידע את כולנו אם נתקלתן ברופא או רופאה אשר מכבדים אתכן ואת הידע שלכן.
ביחד ניצור את השינוי ממקום של כבוד לעצמינו.
אני קוראת לעשות את השינוי בכבוד ובחמלה רבה.
אל לנו לכעוס על רופא/ה אשר אינם מעונינים לשמוע את הידע שלנו. אם נבין את הפחד העומד מאחרי ההתנגדות שלהם, נוכל לשקף להם ידע אחר. נוכל לספק להם מרחב בטוח לבטא טת המרפא/ה שבתוכם.
אבל זה יקרה רק אם ניצור מרחב בטוח לעצמינו – לגעת באישה שבתוכנו, בידע ובתבונה הקיימים בנו, מאז ומעולם.
 באהבה גדולה,
היו בריאות,
היו ברוכות,
אילני
elanielan@gmail.com