האם ניסית פעם להקשיב למישהו במלוא תשומת הלב ? ללא שיפוטיות. מבלי שהמחשבות שלך מתרוצצות בראשך כתגובת שרשרת לדברים הנאמרים לך, ללא הצורך לשאול שאלות רק כדי לספק את יצר הסקרנות שלך ? ללא הצורך לתת עצות או להחליט מה טוב בשביל חברתך ? מבלי לרכל אחר כך מאחורי גבה ולהעביר את המידע שסיפרה לנו הלאה ? כולנו כמהות למישהו כזה שרק ישב ויטה אוזן קשבת ויהיה שם עבורנו באמת מכל הלב.

לצערנו, בדרך כלל מי ששומע אותנו משתפות בחוויות, רגשות ומחשבות, בדרך כלל שופט אותנו או את דברינו, קוטע אותנו באכזריות ומשנה את נושא השיחה, קופץ לתוך דברינו ושואל שאלות, בקיצור – רק מפריע לנו. בימינו, אדם קשוב ומקשיב הוא יצור נכחד. אולם, זוהי יכולת טבעית הטמונה בנו שניתן לעורר אותה לחיים ולאט לאט להגדיל את מעגלי ההקשבה בעולם. אולם, כמעט כמו כל דבר אחר הקשור בשינוי המיוחל, גם הקשבה אמפטית מתחילה בך וצומחת מתוכך!

תפקידנו  כנשים "המקשיבות" זו לזו היא להצליח להקשיב ללא אג'נדה משל עצמנו. כלומר, בין אם אני מסכימה לדברים שנאמרים או לא, חושבת שמה שנאמר צודק או לא צודק, נכון או לא נכון, מה שבאמת חשוב זה להקשיב לדברי המספרת, לכבד את דבריה ולקבלם כפי שהם. כלומר, לקבל את העובדה שזוהי המציאות שלה, וכך היא תופסת את העולם, ומתוך המקום הזה היא משתפת אותנו בעולמה הפנימי.
מטרת השיתוף – אינה נובעת מהצורך בהסכמה או בהגעה לקונצנזוס.  אלא השיתוף מתקיים על יסוד ההנחה שאנו שונות אחת מרעותה ויש לאפשר לנו את החופש לבטא את השוני הזה מבלי שיכפו עלינו להתאים את עצמנו לציפיות הסביבה או לנורמות חברתיות כאלה ואחרות.

מטרת ההקשבה היא לאפשר מרחב בטוח להיות מי שאנחנו באמת ולתת לכך ביטוי חיצוני בתוך דיאלוג או רב שיח. על מנת שנוכל להשתחרר מכבלי הביקורת, פחד הדחייה, ההגנות והמגננות, אנו זקוקות לסביבה קשובה, מקבלת ונקייה  משיפוטיות, היוצרת אווירה אמפטית, תומכת ומעודדת סוג כזה של אינטימיות ושיתוף אותנטי.
מהותה של האמפטיה נחווית באמצעות הקשבה כזו. אמפטיה אינה בהכרח הסכמה. אמפטיה היא היכולת לצפות בדוברת ולראות אותה בנקודת הזמן בה היא נמצאת, לזהות את הפוטנציאל הטמון בה ואת היכולת שלה לחולל את השינוי הנדרש. זוהי הקשבה ברמה כל כך עמוקה המאפשרת יצירת יחסים המושתתים על אמון וכבוד הדדי. על מנת שנוכל להקשיב באופן זה, עלינו לותר על האמונות והעמדות הנוקשות בהן אנו נאחזות. רק כאשר אישה מרגישה בטוחה, היא מעיזה לאתגר את עצמה – לפרוץ את גבולות המוכר, הידוע, הבטוח ולעבור למרחב הלא-ידוע, הזר, הלא מוכר –  בו מתאפשרת צמיחה. כאשר אישה מקבלת את האפשרות לפתיחות כזו היא זוכה בהזדמנות לבחינה מחודשת של אמונותיה ולפעמים אף מצליחה לשכתב אותם עבור עצמה.
כשאני מתעקשת להיות במקום של – "אני יודעת" אין מקום לגדילה עבור עצמי ועבור זולתי. כי אני יודעת וככה זה. נקודה.

הקשבה ללא אג'נדה אינה פתרון בעיות או מתן פירוש להתנהגותן של האחרות. למעשה ברגע שאני מציעה למישהי פתרון לבעיותיה, מתחיל להתקיים דיון או דיאלוג שמרחיק את האישה מעצמה, ממקורות הכוח הפנימיים שלה, מהתשובות הטמונות בתוכה, מהיכולת שלה לתת בעצמה אמון למציאת פתרון הולם המתאים לה. באופן פרדוכסלי, החלמה ותהליכי שינוי, מתקיימים רק כאשר נפסיק לנסות לרפא או לשנות את האחרת. כאשר אנו מקבלות את האחרת כפי  שהיא, ניתן להסיר את המסכות ואת העמדות הפנים. במרחב שנותר האישה חופשייה למצוא את התשובות והפתרונות בתוך עצמה, חופשייה למצוא את הדרך לאישה השלמה.
הקשבה כזו עומדת בניגוד לתהליכי החינוך שלנו הנשים – שמתפקידנו הרי לנחם, ולגרום לאנשים להרגיש טוב יותר עם עצמם. לכאורה מעניק לנו כוח לחולל שינוי פנימי באחר, אך למעשה זוהי אשלייה. ואל לנו לקחת אחריות על רגשות האחרים ולא על הצורך לשנותם. בשיחה בה הקשבה אמפטית היא הבסיס לדיאלוג תפקידנו מסתכם, בנוכחות מלאה, עדות, כיבוד הזולת, קבלה, ואיפשור.
הקשבה מסוג זה, פירושה שבזמן שמישהי מדברת אני אינני "עסוקה" בארגון התגובות לדבריה. כלומר, זהו מצב של הקשבה נוכחת ב- 100%. אין צורך לתכנן את מה שיאמר, אין צורך להרשים את היושבת מולי. למעשה, מה שמתבקש פה – זה לאפשר לאחרת להיות ולא לנסות ולשלוט בתהליך, לא לדחוף את הנהר קדימה  – לתת לו לזרום באופן טבעי כי כל טיפה נמצאת בדיוק במקום בו היא צריכה להימצא כאן ועכשיו.

תוהה איך עושים זאת ? הנה כמה עקרונות בסיסיים…
· שמרי על קשר עין בכל זמן השיחה.
· הקשיבי לאישה עד שהיא תסיים לומר את דבריה מבלי להפריע לה.
· אפשרי לה לבטא את רגשותיה בכל עוצמתם.
· אפשרי לה לשתוק והזכירי לה שאת שם בשבילה (באופן מילולי או בשפת
הגוף).
· הימנעי ממתן עצות, ביקורת או שיפוטיות.
· הימנעי משכנוע.
· במידה והיא מעוניינת תני לה משוב חיובי – בצורת היגדים חיוביים.

כמו כן חשוב לזכור ש…
v  האישה שמולנו היא אישה טובה, חזקה, חכמה ויפה בדיוק כמו שהיא.
v  לאישה שמולנו יש תמיד מה להציע לנו או ללמד אותנו על עצמנו דרך מה שהיא מספרת על עצמה.
v  האישה שמולנו מכירה את עצמה טוב יותר מכל אחד אחר. עם תמיכה מתאימה, קבלה שלה כפי שהיא, גילוי אמפטיה כלפיה וחוסר שיפוטיות היא ללא ספק תגיע להחלטה הטובה ביותר עבורה בכל תחום בחייה.
v  עלינו להקשיב לאישה שיושבת מולנו מבלי לנסות לשכנע אותה או לבטל את חששותיה. קבלה של דבריה כמו שהיא מציגה אותם תאפשר לה את המרחב הבטוח לספר את הסיפור שלה במלואו, כך נוכל לקבל ממנה יותר מידע על מצבה ולתמוך בה בצורה הטובה ביותר.
v  עלינו לעודד את האישה שמולנו לשתף אותנו ברגשותיה. לזכור שהרגשות שלה לגיטימיים ומותר לה להביע אותם באופן מלא. דמעות הן ביטוי פיזי לתחושות טבעיות (עצב, זעם, כאב, שמחה). הדמעות אינן מעידות על חולשה. נהפוכו, הדמעות עשויות להקל ולהתנקות מרגשות של כאב ועצב.
v  חשוב לזכור, שהפגנת רגשות זו התנהגות בריאה וטבעית. לא צריך להתנתק או להסתיר את הרגשות, מותר להביע אותם ולפרוק אותם.
v  עלינו להעניק לאישה שמולנו מקום בטוח ואמין כך שתוכל לחשוף בפנינו את מה שמעיק עליה, מטריד אותה, מכאיב לה.
v  האישה שיושבת מולנו ראויה לאהבה, להערכה ולפרגון אמיתי גם כשהיא משתפת אותנו בהצלחות, ברגעי השמחה והאושר, באהבה וכדומה.

תודה שהקשבתן,
נילי דור האלה

נילי דור האלה
מומחית מס. 1 לתרפייה ואימון צחוק
משרד: 04-8323708
בלוג: http://nilidorhaella.com
בפייסבוק: www.facebook.com/LaughterTherapySchool