שיעורים שלמדתי מהווסת- לימור בריף

הווסת הנשית היתה כאן מאז ומעולם. ועם זאת, אנחנו יודעים מעט יחסית על ההתנהלות בימי הווסת בהיסטוריה האנושית, וזאת בגלל התופעה הידועה והמתסכלת שההיסטוריה נכתבה על ידי הגברים, והמחזור החודשי של האישה לא היה תחום נחקר או מתואר. ההפך הוא הנכון: זהו תחום ששלטו בו דעות קדומות והשערות, שחלקן נראות לנו היום מטורפות למדי.
אריסטו למשל, הניח שבגלל שנוזל הווסת של האישה הוא אדום, הוא פחות מזוקק ומטוהר מהנוזלים של הגבר (הזרע – שצבעו לבן), ועל כן האישה פחות טהורה ואיטית יותר. אפלטון ופילוסופים רבים אחריו טענו שפסגת הרוחניות והאינטלקט היא להתעלות מעל הגוף. היות ונשים לא הצליחו 'להתעלות מעל גופן' ולעצור את המחזור החודשי שלהן, הן נחשבו בלתי מסוגלות להגיע לתובנה ולהתעלות.

 

הורסת מסיבות?

מה היתה הווסת בשביל הנשים לאורך ההיסטוריה, ומהי בשבילנו היום? לפני מספר ימים ראיתי לראשונה פרסומת לטמפונים שזעזעה אותי. "תראי לאמא טבע מה זה", היה הסלוגן. עוד צעד גדול ומרחיק לכת אחרי ה"ללכת עם ולהרגיש בלי", שאף הוא משדר מסר כפול ומאתגר לנשים. את יכולה להיות במחזור, זה טבעי, אך רצוי שלא תרגישי את זה או תראי את זה כלפי חוץ. הפעם, היציאה נגד 'אמא טבע', המוצגת כדודה טרחנית ו'הורסת מסיבות', היא בוטה וישירה. הווסת, מתנתה של 'אמא טבע', היא לא רצויה, מפריעה וארכאית.

שיעורים שלמדתי מהווסת- לימור בריף

הגישה הזו אל המחזוריות הנשית יוצרת אצלנו מרחק מן הגוף שלנו, שאינו משרת אותנו. קבלה עצמית, גם בתחום הזה כבתחומים אחרים, היא מפתח להרמוניה ולבריאות. קבלה עצמית של הנשיות שלנו היא קבלה של הווסת ותופעותיה בטבעיות ואולי אפילו באהבה.

לנשים רבות, שסובלות מווסתות קשות, מכאיבות וארוכות, זהו תהליך לא פשוט, אך טמונה בו אפשרות לריפוי. נשים שעברו את התהליך הזה, פעמים רבות מספרות על השינוי שחל גם בצורה הפיזית של הווסת שלהן. קצרה יותר, מכאיבה פחות.

ישנה תרומה גדולה מהתייחסות חיובית אל המחזוריות של גופנו, מהקשבה ומודעות למחזוריות זו. יש שם אוצר של ידע  ומתנות אמיתיות שכל אחת יכולה לקבל.

המתנה הראשונה היא האפשרות לנוח. הווסת מאותתת לנו על מצבו הפיזי של הגוף שלנו. ניתן להבחין בחודשים לחוצים יותר או פחות, על פי הדימום של אותו חודש, ומעבר להתבוננות, לאפשר לגוף את המנוחה שהוא זקוק לה. על אף שבעולמנו המודרני קשה באמת לעצור ולנוח חודש בחודשו למספר ימים, אפשר בכל זאת "להוריד הילוך", לבקש את התחשבותם של הקרובים לנו, ולכבד את הקצב השונה של הימים הללו.

הרגשות הרבים שעולים במהלך ימי הדימום ולפניהם מהותיים לכל אישה. לעיתים אנחנו נוהגות "לפסול" את הרגשות הללו, לומר "זה PMS" או "אל תתייחסו, אני סתם רגישה מדי". אלא שמדובר בסך הכל בזכוכית מגדלת על רגשות קיימים, שלא מקבלים מקום וביטוי בשאר ימי החודש ובמודעות שלנו. ימי הווסת הם הזדמנות להציץ דרך חלון התת מודע, שנפתח על מנת לקדם את הבריאות הנפשית שלנו ושמאפשר לנו ללמוד על עצמנו יותר.

התבוננות בשאר ימי המחזור, מן הווסת עד לביוץ, מן הביוץ ועד לווסת הבאה, עשויה גם היא להזכיר לנו כמה הגוף הוא מכונה חכמה. אחרי התבוננות של מספר חודשים אנחנו מגלות שכאב, רעב, חולשה, אנרגיות, יצירתיות, חשק מיני – כולם מגיעים בזמנים דומים במחזור לאורך חודשים רבים, ואנחנו יכולות לצפות אותם מראש.

העוצמה שבדם

 

הפילוסופים הקלאסיים שהזכרתי את עמדותיהם נחשבים לערש התרבות המערבית. הצצה אל מנהגים, מסורות ואמונות של תרבויות אחרות, מהעבר ומההווה, חושפת בפנינו גישות אחרות וחיוביות לווסת. אחת האמונות שהייתה רווחת למשל היתה כי נשים בעת דימומן הן בעלות כוחות וסגולות מיוחדות, והן יכולת לחזות את העתיד ולרפא מחלות – בחלק מהתרבויות אפילו באמצעות הדם. החלומות של ימי הווסת נחשבו לחלומות נבואיים בחלק מהתרבויות, ולכן נהוג היה לאפשר לנשים לנוח כדי שיחלמו את עתידו של השבט או משפחה.

מנהג אחר היה לברך באמצעות הדם את היבולים החקלאיים. האמונה היתה כי לדם יש סגולה של פריון לאדמה. גם היום, ישנן נשים המשתמשות באמצעי ספיגה רב פעמיים (תחבושות בד רב פעמיות או תחליף רב פעמי לטמפון – גביעונית ווסת), המשיבות לאדמה את דם הווסת ומספרות על הנפלאות שמנחה זו עושה לצמחים בסביבתן.

הווסת מזכירה לנו את הקשר שלנו לטבע. יש לה זיקה ישירה אל הירח, שגם הוא מונחה על ידי מחזורים של 28 יום. ההנחה הרווחת היא כי בעבר נשים דיממו יחדיו, בהתאם לירח: הווסת הגיעה בירח חסר, שכן את הדימום ניתן לראות ואת הירח לא. והביוץ – בירח מלא, שאותו אי אפשר לפספס. עד היום התופעה נחקרת ומתועדת: נשים המנהלות חיים משותפים ומבלות זמן רב ביחד, מקבלות ווסת ביחד.

בתרבויות מסוימות נהוג היה להפריד את הנשית המווסתות משאר הקהילה, ב"בקתות ווסת", או בשמן הנהוג בעברית "אוהל אדום" (בעקבות ספרה של אניטה דיאמנט בשם זה). האוהל האדום הוא הכינוי למרחב הנשי שהיה קיים בתרבויות עבר (ובתרבויות הווה בודדות מאוד) אליו היו פורשות הנשים המווסתות, לנוח מעבודותיהן ולדמם בנחת. האוהל האדום היווה עבורן מקום בו יכלו להתרחק מגברים, להתחבר לגופן ולרוחן ולחלוק את סודות הנשיות. זה היה מרחב לחלימה ולחניכת נשים צעירות אל תוך הנשיות.

אפשר גם אחרת

 

עבור נשים בגיל הפריון, הדרך אל ההתבוננות במחזוריות הטבעית כרוכה בוויתור על אמצעי מניעה הורמונליים (התקן, גלולות). אלה משבשים את המחזוריות ו"מתכנתים" את הגוף, כך שלא יעבור את התהליך הטבעי שבו בכל חודש הגוף מכין את עצמו לנשיאת עובר. זוהי משוכה רצינית עבור רוב הנשים, אבל חשוב להכיר את האפשרויות החליפיות.

שיטת המודעות לפוריות, בה אנחנו לומדות לזהות את הימים הפוריים והלא פוריים בחודש, עוזרת להימנע מהריון או להיכנס להריון. רמת הבטיחות שלה גבוהה מאוד. בדומה לגלולה, היא טמונה באחריות שהאישה לוקחת על גופה, רק שבמקום לקחת גלולה, עלייך לצפות בתופעות בגוף הקשורות לפוריות (חום, הפרשות).

אפשר להתחיל את הדרך פשוט מלהיות חלק ממרחבים נשיים, בהן היחס למחזוריות ולפריון הוא חיובי, מעצים ומרומם. מעגלי נשים הפזורים ברחבי הארץ, התכנסויות "אוהל אדום" שמתרחשות מדי פעם עם או ללא הנחיה, פסטיבל הנשים "שאקטי" שנותן מרחב לנשים בלבד וסדנאות רבות בנושאים קרובים לנשים ולנשיות – כל אלה מקומות טובים להיעזר בהם. השינוי והברכה שמגיעה עמו יכול להתרחש אצל כל אישה חושבת, מתבוננת, ושפתוחה לנסות גישה קצת אחרת לווסת.

סגור לתגובות.