חניכה נשית

היה זה יום אביבי מקסים. ערב יום הולדתי ה- 12. אמי אמרה לי כי מחכה לי הפתעה מיוחדת. היא הבטיחה לי שאת היום הזה אזכור לעולם.

היא בקשה ממני להתרחץ, ונתנה לי חלוק לבן וחדש ללבוש. אמא עזרה לי להתלבש. היה זה מאד מוזר, כיון שאמי מעולם לא עזרה לי להתלבש כעת כשכמעט הייתי לאישה. אך הפעם היא נשארה לידי, עוזרת לי בלבושי ובסירוק השיער. הרגשתי את אהבתה באופן מאד חזק ושונה, אך לא ידעתי באיזה מובן הוא היה שונה. היא עזרה לי, אך אני ידעתי כי היא עושה זאת בכדי להיות אתי, להישאר לידי.

כשסיימנו להתלבש ולהתארגן לקראת היום, אמא הביטה לעברי בריכוז, בעיניה הכהות, המוארות באור כוכבים, ואמרה: "הערב תדעי מי אני, ותדעי מי את. תדעי מיהן כל הנשים." ואז היא אימצה אותי אל גופה הרך והושיבה אותי בצד.
לחדר נכנסה דמות אישה שאהבתי. לאחר שהתנשקנו כולנו על שתי הלחיים והבטנו אחת אל תוך עיני השנייה, התיישבנו יחד ושוחחנו מעט.

נערה מתקבלת למעגללאחר זמן מה אמי נסוגה, משאירה אותנו לבד.

האישה בקשה ממני להתלוות אליה אל מקום קסום בטבע, וכך הלכנו שתינו יחד. בתוך חגורתה העבה למתניה היא נשאה גרגרים ועשבים, אבנים ומים, אדמה וקריסטלים וענף דק. על כתפיה נשאה בד אריג עשיר במרקמו.

היא מצאה מקום, מתחת לעץ זית גדול, ופרשה את הבד למרגלותיו, על האדמה, מזמינה אותי לשבת עליו.
ואז, אחד אחרי השני, הוציאה מחגורתה העבה את האלמנטים אשר נשאה. היא נתנה לי אותם כמתנה המסמלת את השינוי המתהווה בי, מספרת לי על כוחם ומשמעותם של אלמנטים אלה.
היא השכיבה אותי על האריג, ובעדינות הניחה את ידה על גופי, עוברת מאיבר לאיבר, מדברת אלי מתוך חכמתה.
היא החלה בכך ששמה את ידה כל ראשי בעודה אומרת:
"זהו המקום בו החוכמה הגדולה מדברת אלייך. אני קוראת לה לשבת על כתפייך
ולהנחות אותך בעולם."

לאחר מכן הניחה את ידה על מצחי ואמרה:
"הכול נגלה עבורך במקום הזה, הנראה והבלתי נראה. אני קוראת לחזון שלך
להראות לך את הדרך".

בגרוני היא אמרה:
"זהו המקום ממנו את יכולה לבטא את האמת שלך. אני קוראת לך לדבר מתוך
אמת, לחיות מתוך אמת, ולפעול מתוך האמת שלך תמיד."

היא נגעה בשדיי לרגע ואמרה:
" זהו המקום בו יגעו בך גברים, ותינוקות ינקו ממך חלב. אני קוראת אל החלב
המתוק הזורם של היקום להזין את האמת הנשית שלך בכל הזמנים."

התחלתי להרגיש תשוקה בגופי, והיא חייכה אלי ואמרה לי:"אנו בוראות זאת יחד", ואז אמרה: לעולם אל תפחדי לאהוב. אברי הגוף הם לתענוג ולהזנה. עבורך ועבור אחרים. גברים ונשים באופן שווה יאהבו אותך, ואת חייבת לחיות רק עם הרגע, עם ההווה, לא דרך חוקים שנוצרו על-מנת לשלוט בתענוג שלך ובאהבתך. חיי רק עבור האמת שלך הנולדת מההווה ולעולם לא תצטערי על דבר. חיי לפי האושר שבחייך".
היא העבירה את ידיה על הסרעפת ואמרה:
"זהו המקום של זרע האור, בעזרתו את יכולה להיזכר בדרך שלך אל האמת."
ואז הניחה את ידה על הבטן התחתונה ואמרה:
"זהו המקום אליו תכניסי וממנו תוציאי את כל הרעיונות, המחשבות, אמונות ואת סך כל החוויות שלך במהלך חייך. זכרי – זהו המקום בו תשאי את ילדייך, זהו עולמם לפני היוולדם."

ואז הניחה את ידיה על כפות רגלי ואמרה:
"זהו המקום בו אנשים הולכים ומלאכים רוקדים. כבדי תמיד את כפות רגלייך ואת כפות רגליהם של אלה האוהבים – שם נמצאת השכינה."

ואז הניחה את ידה הימנית על מקום הנשיות, בין רגלי ואת ידה השמאלית שמה על לבי ואמרה:
"דעי שאת נקייה וטהורה. אורם של האלים והאלות זורם דרכך. הדם אשר יוקז ממך מגיע כסמל לזכותך לשאת חיים וכזכר לייעודך. זהו דמן של אחיותייך וזו שבועתך להיות אחת מביניהן ואתן. אם אינך נושאת את ייעודך כאישה ומצטרפת בלבך אל אחיותיך, תכאבי כל חודש במהלך הדימום ובמהלך הלידה שתחווי. זמני אלייך את אחיותייך, אלה של חייך בהווה ואלה שליוו אותך במהלך כל גלגולי חייך, והן תהיינה אתך".

בזמן שדברה נאספו עוד נשים מסביבי, נשים מבוגרות ממני. חושך היה מסביב, והן הרימו ונשאו אותי, כולן מקיפות אותי ותומכות בי אל תוך מערת הנשים האפלה, עמוק בתוך היער.

הן הבעירו אש והניחו אותי במרכז מעגל של קריסטלים ואבנים, כמו אלה שקבלתי ממנה בבוקרו של אותו יום. הקריסטלים היו בצבעי הקשת והנשים לימדו אותי עליהם, ואני למדתי איזה צבע לשים על כל חלק בגופי, וכיצד להשתמש בהם לריפוי.
מעולם לא ראיתי את הנשים במצב זה. הן היו מלאות הוד ודיברו בשקט. הן היו במלוא כוחן ובמלוא כח הייעוד שלהן.

האפלה הביאה את האור קדימה והן היו מלאות חיות ואושר. הן דברו מתוך אמונה וידע, ואני הרגשתי בטוחה ומוגנת כפי שלא הרגשתי מעודי.

הנשים החלו אז להוריד את בגדי מגופי ואני הרגשתי בטוחה ומוגנת. רגשות של חום וציפייה עלו בי. זה היה טקס, ואני הייתי שם כעת, חלק ממארג עשיר של אהבה ורוך, ואני הייתי מוערכת ונתמכת – וזו הייתה ברכה.

הנשים לטפו בעדינות את גופי לאורכו בכנפי ציפורים. בעזרת נוצות הן נפנפו את עשן המרווה והארז מעלי, מפנות את זיכרונות העולם ומחזירות אותם עם זיכרונות הייעוד. הן שרו לי שירי ערש של אחוות נשים.

בקולותיהן העולים ויורדים הן עטפו אותי, מרגיעות את חושי, מלטפות ומחבקות אותי.
הן מזגו שמן על גופי והחלו ללוש את בשרי, תחילה בעדינות וברכות ולאחר מכן עמוק יותר, בכדי לעורר את הזיכרון של כל תא ולהביא את שלמותו להכרתי ולתודעתי.

חשתי גל של כוח המתעורר בתוכי כלהבה ואת הבערה שלו ככמיהה המתגשמת.
הן דברו אלי, תוך כדי נגיעה בגופי ונפנוף האש שבתוכי, קוראות לכוח קדימה, ולאחר מכן משחררות אותו. קוראות לו קדימה ושוב משחררות.
הן עוררו את הזיכרון, הלהבה והכוח שבתוכי, פעם אחר פעם, כאילו קוראות לנשיות שבי ממרחק רב, מלטפות אותה, מבעירות אותה, ומלטפות אותה שוב ושוב.
הן ספרו לי על תשוקה ועל גברים, ועל דרך העולם ודרכו של הלב. הן הבעירו תמונות בתודעתי, כאלה של לבבות ופיות ומיזוגים, של גברים ונשים, נשים ונשים, גברים וגברים, ואני ידעתי את התמונות, אך לא ידעתי מהיכן הידיעה.
הן הראו לו כיצד להצית את זיק הגעגועים, ולקרוא אל אש התשוקה ולהחזיק בה בתוך גופי: לפעום, לגדול ולהישפך. הן הראו לי בתודעתן תמונות של עונג, ואת דרכו של העונג. הן החלו לנשק את גופי בזמן שהן נוגעות באיברים הנשיים שלי, אך הפעם הן לא שחררו את התשוקה אלא הבעירו אותה.
נישאתי על גלי החזיונות שלנו את תוך עולמות של כוכבים ואור, חשה את ההתמזגות עמוק בתוכי של כל העולמות, ולראשונה הייתי אחת עם גופי.

הכוכבים הניחו את עקבותיהם עלי ואני שחררתי קול מתוך גרוני – קול של עונג אהבה. אמי הביאה את המטה אל תוך גופי, ואני דיממתי את דם הנשים שלי, דם אחיותיי, דם אהובי.
אני זוכרת גלי אור זורמים מעלי מבין רגלי ואל תוך לבי, תוך מציאת שלוה חדשה בתוך גופי על פני האדמה.

ואז, אחיותיי, קטנות כגדולות רחצו אותי במים זכים ובמיני עשבים, חפפו את ראשי, כשהן נוגעות בי בנועם ובעדינות, כאילו נגעו בפרח.

כשסיימנו, שכבנו כולנו יחד כשאנו מחזיקות אחת את השנייה. מחוץ למערה השמש עלתה.

ואני ידעתי כי אני אישה

סגור לתגובות.